תיעוב שררה, אל מול הצורך בשררה-לשם-השלטת-הדעה. שנאת-מהפכנים, אל מול הרצון העז בשינוי מהותי של ממש. תאוות בשרים, אל מול הסברה המזוויעה שהתאווה כה עזה משום חיוניותה להמשך קיום המין האנושי. הרצון באל קדוש, מסתורי ועלום, אל מול הרצון לפעול בארץ בשם האלוהות תוך הסרת לוט הנשגבות והגזת הקדושה. ניצול משאבי הטבע עד תום (כי הטבע הנו רכושנו הפרטי): מגע יד-אדם בטבע מכער, מעקר ומשחית את הטבע עד כי אין בו עוד הועיל. תעב, השמד ואבד את הזולת ונתץ את מזבחותיו כי איננו אתה: הקלות הבלתי-נסבלת של מציאת צל-דמיונך לאותו זולת. הטבע מעורר-חלחלה באכזריותו: הטבע שופע היופי.

אדם מאושר הנו אדם שבכל אשר ניבט מבעד לעיניו ניכרת עצמיותו. זה התנאי הראשוני לאהבה-עצמית שלמה ואהבה-עצמית שלמה היא האושר. וכיצד מתאיישת בחלל הנפש אהבה-עצמית? יש לבנות. להיות אדריכל המציאות ולהותיר בה חותמך כשם שהאימפריות הקדומות הותירו חותמן האדריכלי לדיראון-עולם בארצות הכבושות. עשה את העולם האובייקטיבי (העולם כאובייקט) לבבואתך, חצוב בו ועצב צורתו באזמל ופטיש. עשה אותו לפרי-אתך!

אני כותב, אני לא אוכל. אני אוכל, אני לא כותב. אני אוכל וכותב - אני כותב רע. אני כותב ואוכל - אני אוכל רע. אני משמיע דעתי, אני כופה על הזולת התייחסות לדעתי - אני מונע ממנו חשיבה אפריורית-טהורה, עניינית. אני עושה דבר-מה ומצליח בו - מעתה לא אעשה דבר-מה אחר. אני בכל זאת עושה דבר-מה אחר רק בשביל לא לנוח על זרי דפנה - אני פועל מתוך מניע שולי לעשייה על חשבון העיסוק בעשייה גרידא. אני עושה דבר-מה אחר ונכשל בו - לא עשיתי דבר, לא הפקתי חיים.

במקום שם לא מרשים לסבול לא ייתכנו חיים של ממש, במקום שם לא מרשים לסבול הסבל הוא תכלית החיים. שהרי הכתבת-רגשות זו השואה האמיתית של החברה האנושית מאז ומעולם. סטואיזם זה דרך מצוינת להעביר את הזמן ותענוג ההיתול בגורל איננו דבר של מה בכך. שהרי סטואי אמיתי יכפיף את הגורל למרותו ויעשה בו כראות עיניו בעבור כוח רצונו.

בכל זאת, ראוי לו לאדם שישיל מאישיותו את איכויות החיה; ראוי לו לאדם שיהא בו קמצוץ חייתיות (לשם הישרדות בלבד). אל לו לאדם לעשות את החייתיות לדרך חיים, אל לו לנתב חייתיות לאפיקים נעלים - יש למקד תבונת הלב במטרות ולא באמצעים. קורה שהאמצעי לא חייתי והמטרה (התוצאה, התכלית) חייתית. דוגמא היסטורית: תובנת פצצת המימן אווילית ורעת רוח מפני שתכליתה איננה שונה במאום מתכלית שיני הטרף של הזאב או מארס הנחש. כן? נחשים וזאבים אמנם עוד לא המציאו פצצת מימן, אבל אם נישקם יחדל להיות אפקטיבי דבר לא ימנע מהם לעשות כן.

ניתן לבטא תנודות נפש רק באמצעות מטאפורות: מילים הן מטאפורות לתנודות הנפש. המטאפורות לקוחות משדה המוחשיות החיצונית. לא ניתן לבטא חוויות שאינן מקושרות למוחשיות חיצונית. ניתן לומר "אני מתרגש". רגש זה הבעת פנים, מילים, אינטונציה, גון פנים, נוירולוגיה וכו'. האם ניתן לבטא גוונים שונים של רגש? רק בליווי דימוי או אמת-מידה. ניתן לומר "אני מתרגש מאוד", או "אני כלל לא מתרגש", או "אני מתרגש כמו סערה בלב ים שטרפה כבר עשרים ספינות עמוסות אוצרות מלך ספרד ועוד ידה נטויה". ולא ניתן לומר "אני מתרגש צהוב-אפרפר", שהרי גון זה קטיגורית-חישה ולא מושא-חישה. חוויות שאינן מקושרות למוחשיות חיצונית אינן ניתנות לביטוי ואלה למעשה החוויות המוצלחות ביותר (!). לא ניתן אפילו להעמידן במחלוקת, נתונות לשיפוט או לביקורת. מבחינת הזולת הן פשוט לא קיימות.

האופציה הפילוסופית תמיד הייתה ברירת המחדל שלי וביתי הקט על שפת נחל - הפורל. כה הרבה מבקש לחדלני ואילמלא הייתי מבחין בחוסר ההכרחיות של מציאות דברים זו שכה מדכאתני ודאי שועה הייתי לבקשה. זו איננה מציאות דברים הכרחית. הרי ידועה לי מציאות דברים הכרחית אחת וזו המציאות-שתהלום משאלות לבי וחזיונות רוחי. טבע הדברים ידוע לי היטב ומעוגנים-בו המגדלים-הפורחים שאני בונה חדשות לבקרים ולדאבוני אינני חי בהם. אשרי הללו שחיים במגדלים-פורחים שלא הם בנו. אשרי צמוקי-השכל ודלי הדעה. אשרי כל אותם יצורים פרגמטיים ואסרטיביים - אשרי הרגליים שחוברו להן לקרקע יחדיו. אשרי הללו שצו מצפונם הוא "עצתחכמיםמלומדה" וצו משפטם הוא "כזהראהוקדש". אשרי הלא-פילוסופים למינהם. הפילוסופיה הנה הכרח-קיום עבורי ותחליף לפסיכולוגיה וכימיה עבורכם. אשרי הכותבנה הגדול אשר מחריב עולמות במחי-יד ומקים-גדולות-ונצורות בהינד-עפעף.

אשרי היגון והסבל שמדרבנים אותי להיחלץ מאחיזתם, לשאוף אוירפסגות. אשרי הכישלון הצורב והתבוסה המוחצת שמזמינים טרנסצנדנטליות. אשרי האירוניה שמולידה אופוריה.

תקשורת רצינית עם הזולת מרדדת את האדם. ומהי "תקשורת רצינית"? הכוונה היא לליבון סוגיות כאובות וסבוכות, מין של תשפוכת-לב של ממש. אולם מה בכוחו של דיאלוג לעולל? לפשט תהליכים מורכבים ולמעשה לרוקן את חלל הנפש מתוכן של ממש. לפתור. הפתרון הסופי - זו תכלית הדיאלוג. ממש כמו הנאצים. המערבולת הייתה כלא הייתה והים שלו ורגוע. אבל ים מוות הנו. יביע איש-איש את טרוניותיו ויהא העולם לנסבל. הלא האלוהות יכולה- גם להיות סקסית!

אני דג יבשה. ללא זימים וללא סנפירים אני שוחה בערבות מואב הישנה; ושוצף מצחי אגלי סדינים רטובים ו"השפתיים מהירות מידי בעבורי". מימיני חולף איש ומקשה "מדוע אינך שוחה?" ואשיב לו "אני שוחה כראוי לדג ללא זימים וללא סנפירים".

לא ניתן לנסח את הדברים-כפי-שהם אלא רק את ייצוגם המילולי. שהרי מהם הדברים-כפי-שהם? אני יכול לומר "מאז ומתמיד סלדתי נחרצות מניסיון השפעת הזולת על רצוני החופשי" אולם דעתי מכוונת לאותן סיטואציות ייחודיות של רגש עז וראשוני, שאולי הן דומות זו לזו מנקודת המבט הדדוקטיבית, השואפת להכליל, להכיל הכל בתבניות של קונבנציה תת-מוחית. לאמיתה תהום מפרידה בין כל חוויה וחוויה ואת הגשרים ראוי דווקא לפוצץ.

האלוהות הדטרמיניסטית מתה עם היוולדי. מוסד המשפחה השיג יעדו, מנהגי החברה השיגו יעדם. הלאה הסוציאליזציה! האלוהות הדטרמיניסטית הביאה להיוולדי וכעת אין בשלוחותיה הועיל. חסל מוסד המשפחה, חסלו מנהגי החברה. כלה העולם. סובב העולם ללא רוח מנשבת, מתגלגל העולם ללא אלוהות דטרמיניסטית. מסתחרר העולם בחלל ריק, כספינה טרופה.

אין בכוחה של אישיות האדם להשפיע על כוח הישרדותו - רק בכוחם של תנאי הסביבה להשפיע על-כוח הישרדותו. רק בכוחו של השומרוני הטוב-לדרוס רגל. רק בכוח עלה נידף להמיט אסון על נמלה עמלה. נמר במדבר יגווע-ברעב גם אם יהיה הזריז שבנמרים וטרפיו יהיו שלופים כדרך קבע.

כדי לעשות את שחפצה נפשך עליך לעגן זאת במציאות מסוימת. לא ניתן לפלוש לפולין כי סתם מתחשק לכבוש את פולין. פולשים לפולין כצעד ראשון בתהליך השלטת הרייך השלישי. לא ניתן לרדות באנשים כי היצר איננו בר-כיבוש. רודים באנשים כי המשרה מבקשת. כן? כל דבר שעושים מוכרח להיות מעוגן במציאות מסוימת. לא ניתן לעשות דברים סתם. זו יכולה להיות מציאות חברתית, מציאות פסיכולוגית, מציאות מדינית וכו'. ואם נפשך חפצה בעשיית דבר-מה יוצא דופן בעליל, עליך להסביר לעצמך שלמעשה זה כלל לא יוצא דופן או שזה יוצא דופן לגיטימי או שאין דבר כזה יוצא דופן. קורה שנדרש אתה לעצב במו-ידיך מציאות חדשה לצורך שלוות הנפש החפצה. ידוע על אנשים שעיצוב מציאות חדשה במו-ידם כרוך עבורם בטרחה כה רבה עד שהם בוחלים בהחפצת הנפש ומבכרים לא לעשות על-פני לעורר הר געש כבוי שירעיד-אדמה ויבלול היוצרות מחדש.

כל עשייה ממשית מקורה באשליה, בהונאה עצמית. לא ניתן לעשות דבר-מה ממשי מתוך תחושה של הכרחיות ואמת פנימית מבלי לחטוא לאמת. שהרי מה נלעג מראהו של האדם אשר עולה בדעתו לנסות לשנות סדרי בראשית? והלא בסדרי בראשית עסקינן. סדרים-אשר טבועים בתבנית הפיסית של העולם ואין בכוחה של יד המעשה לגעת-בם. כולנו-נתונים לחסדי בורא העולם. מעולם לא-חככה דעתי באפשרות להסיג גבול ולערב עקרונות הכותבנה הגדול בהסדרי הבראשית של בורא העולם.

הצער והכאב הם עונש על אי-מיגורם: הלה שלא השכיל להימנע מלהיות עלול לפול למצב של צער וכאב ראויים לו הצער והכאב. הלה שהצער והכאב הנם עונש עבורו ראוי-הוא להם.

מקיפים עצמנו באשליות והאושר איננו מבושש לבוא; המכוניות הן המנוע והגלגלים שלנו, המטוסים הם הכנפיים שלנו, המחשבים הם המוח העצום שלנו, המדים הם כוח אחדותנו והחליפות הן אחדות כוחנו. משכפלים עצמנו למוות לא רק באמצעות הגנים אלא גם באמצעות חפצים וסתם סמלים אותם אנו מכנים מילים; כה הרבה חומרי טבע עומדים לרשותנו וכל שאנו עושים הוא להנציח בם את שלל מגרעותינו. מסרבים להכיר במוגבלותנו הפיסית, מתעלמים מהעובדה הפיסיולוגית היחידה והיא שאנחנו חבורת שלדים עוטי בשר וצמאי דם. כה הרבה נעשה למען כה מעט. בנסים הם חושקים, ראו את הנס והאמינו. האשליות הללו אוכלות את הנשמה ומכלות את הטוב, את להבת החלומות.

גדל האדם להאמין שרק הדברים הלא-מופשטים ממשיים. למעשה אלה-הם חושי-השכל שממשיים כפי שאנו תופסים ממשות: אוטונומית ומוחלטת. נניח שאתה מביט בפרח. אם הפרח לא ייקלט בזוית ראייתך, בין אם הנך עיוור או שמבטך הוסט, הפרח לא יהיה שם. חזיונות גדולה לעולם אינם כמלים והם מצויים גם בחלומות, גם כשעיניך אינן פקוחות.

אכפר על כל חטאיי לכשתשוב רוחי לאיתנה. הניח לצער להיות לי בבת-עיני ולייסורי הכזב להשפילני. יותר לא אעשה דבר-מה שיכול לגרום-לצער-לזולת. את כוח הסבל אמצה עד-כלות ולא אהיה-עוד דל-רוח.

לו רק ניתן היה להבטיח שהמוות איננו הסוף. אי-אז הייתי מת פעמים כה רבות ובמגוון כה רחב של דרכים וגם-כן הייתי יכול להסיר מעל ראשי את המוות כאיום על המשך החיים; הייתי יכול להלך ברחובות ולעורר חמת הזולת ואף להמליץ לעוברי האורח לנסות להמיתני - רק בעבור שלוות-הנפש שבהעדר הסוף.

אין בכוחו של הזולת לזכות אותך במנת התהילה הראויה לך. מה לעשות? גם נפוליאון לא זכה בכך. גדולה שאיפת הגדולה ממימושה. על-כן מוטלת עליך החובה המוסרית להלל, לפאר ולהאדיר עצמך. אל-לך להתייסר ולהתאוות לאשר לעולם לו תזכה בו.

ככל שקרב קצו של האדם, כך גדלה חיבתו לנוגה עלות השחר. כן, לאור החלוש שמבשר את תבוסתה הגדולה של האפילה ואולי רק מרמזה ואולי לא יהא דבר. וגם-כן גדל היגון בשקיעת השמש. וכל אותן שעות שהשמש רודה במרומים, אלה הן שעות הדמדומים של הנפש - שעות שמוטב ולא היו. גדלה הנפש לחשוק בחיים ומוות ולשאוף שכל השאר לא יהיה. ויחד עם זאת - גם הקץ קרב.

האדם לעולם איננו תלוי בדבר. אם כואב לך, אמור "אין הכאב חשוב" ולא תחוש דבר מלבד את ניצחון העצמיות. אם האלים מתנכלים לך אמור "אני הוא האלוהים" ולא תחוש דבר מלבד את ניצחון העצמיות. שהרי לשם מה ניחנו ביכולת להמציא לנו חוקים ומשפטים אם לא כדי להביס עימם את אווילות העבר והטבע.

לא קיים דבר כשלעצמו. אין הדעת סובלת ייתכנות מצב אחר. אין המדובר כאן בנקיטת עמדה. על העולם להיות בצלמך. עליך ליצוק תוכן בכל. עליך לטבוע בכל את סגולות הראובן-ויטנברגיות ועליך לברור את הכל הראובן-ויטנברגי. אם לרחוב תצא ולפתע תבחין בכתם כהה ועוין - דע לך כי-זה הכתם הכהה והעוין שרובץ בנשמתך ואם פזורים יהיו העבים לפי הוד מלכות השמיים דע לך כי לך מלכות השמיים.

חיי הם "אמנות הלא להיות". כדי לא להיות ביב השופכין המצוי נחוצה מידה גדושה של הוויה אסתטית. מוטב ללחוש למרככי השדים, מאשר לשפוך חמתך עליהם - לרוצץ יגונם לתמיד. דע היכן צפויה לך רעה חולה, דע היכן נוכחותך איננה רצויה. עמל את הנפש, פרך אתה הנפש, עשה אותה לידענית גדולה בכל מה שנוגע לאי-עשייה. אמור לה "את מסוגלת לכך, חזרי על התרגיל 20 פעם, ראי באיזו קלות לא היית וחיית". מסתבר שדעתנות איננה בהכרח מגרעה. הורה לה את מלאכת החתירה וצווה עליה לחתור במלוא המרץ. הפק זהב וזהב גרידא. ראה להיכן כולם נופלים ודע כי שם מונחת המלכודת. אתה לא שם, כי קומתך גבוהה משלהם וכשאתה ניצב על פי הבור - אין הם יכולים להתכחש לכך. לא אהיה ואהיה לעולמי עד. לא אהיה ואהיה לעולמי עד.

המציאות הלא-חלומית היא אשליית-שליטה. אין לאדם כל אפשרות לשלוט בקורה עמו, להיות אדון לגורלו. אישיות האדם היא חלום, החלום הוא אישיות האדם. במצב ערות מעכל האדם את החומרים מהם ניזונים חלומותיו. גורמת המציאות לאדם לחשוב שהוא מה שאיננו, שהוא יכול להיות מי שאיננו, שהוא השיג את שלעולם לא ישיג, ששאף אויר שלא חדר לריאותיו. במצב חלום מציאות הדברים המרה איננה מניחה לו והאמת אוחזת בגרונו ומרתקת אותו; בעל-כורחו לא עוד מחשבות על חירות הרצון ולא עוד חזיונות שליטה - דבר מלבד עצמיות טהורה.

אין תשישות חיונית מלבד התשישות המענגת. זו תשישות החוויה הגדולה, זו תשישות ההאזנה לסונטה האחרונה לפסנתר שכתב שוברט וזו גם תשישות כתיבת שורות אלה.

קורה שמצוי האדם בעיצומה של קלחת עשייה נטולת פשר. קורה שאי-אז נעות שפתות הבריות והלשון משתרבבת החוצה ומתכופפת פנימה ונשמע בחלל האוויר צליל ברור וחד. את צליל הציפור אנו מכנים ציוץ וכיצד נכנה את צליל הבריות? תבשיל הפרשותינו, מרקחת קטנות רוחנו. אולם צליל זה הוא גם-כן צליל מרעיד-אדמה ומבקיע-שחקים שלא מותיר לרגש ההתעלות ברירה אלא לפרוץ מבעד למעטה אוטם שריר הלב, לחרוג ולהתפתל אל עבר אופק צופן חולי ודווי, שאין בו את חיוניות השלווה שבכניעה שכה הורגלנו לה.

התנהלות החשיבה המתודית איננה עולה בקנה אחד עם איכויות הבריאה. יאמר לי מהנדס הגנטיקה מה גורם לפרה להמשיך לאכול עשב. יאמר לי הפיסיקאי מדוע יש גופים זהים שנמשכים זה לזה ויש כאלה שלא. יאמר לי הפילוסוף האם הבשר יספוג את עליבות מוכרי הדגים והרוח תחשוב שזו איננה הממשות המוחלטת. המהות לעולם איננה כפופה למתודיקה, רק הטכניקה לבדה. לא, אין בחשיבה מתודית כשלעצמה כל רע, הרוע באלה שמתיימרים לפתור באמצעותה את שאיננה מסוגלת לו, הרוע במכונות חישוב חרוצות. טוב, לכל יצור חי יש דנ"א - אבל הם כה שונים זה מזה ואף מנוגדים זה לזה, מכל מיני היבטים - והשוני הוא שמעורר באדם עניין בעולם. הדיסהרמוניה היומיומית; השאיפה לביטול הזולת, הקטטה הבלתי נמנעת, הניסיון ליישב את שלא ניתן ליישב והקוטביות הרוצחת.

הלה שלא דם זורם בעורקיו אלא שלהבת יצירה משולחת-רסן איננו יכול להיות יציב וקבוע במחשבתו. אבנים יציבות, עופות יציבים - הם עושים בדיוק מה שתצפה מהם לעשות. דואגים שגם בני-אדם יהיו ככה, אבל זה לא ילך לאורך זמן - כי אלוהים הוא לא רק בורא העולם.

עמוד המסות "אמנות המחשבה"

מסה

מסות אלה נכתבו בעת ששהיתי בקורס מחשבים משעמם במיוחד. הייתי אז בערך בן 20, אני לא זוכר בדיוק בן כמה הייתי. מה שאני זוכר זה שאף יצירה שכתבתי לא אהבתי כל כך בזמן שכתבתי אותה כמו המסות האלה ועד אז מאוד הייתי אוהב כל דבר שכתבתי.

E1.htm E1.DOC E2.htm E2.DOC E3.htm E3.DOC
E4.htm E4.DOC E5.htm E5.DOC E6.htm E6.DOC
E7.htm E7.DOC E8.htm E8.DOC E9.htm E9.DOC
E10.htm E10.DOC E11.htm E11.DOC E12.htm E12.DOC
E13.htm E13.DOC E14.htm E14.DOC E15.htm E15.DOC
E16.htm E16.DOC E17.htm E17.DOC E18.htm E18.DOC
E19.htm E19.DOC E20.htm E20.DOC E21.htm E21.DOC
E22.htm E22.DOC E23.htm E23.DOC E24.htm E24.DOC
E25.htm E25.DOC E26.htm E26.DOC E27.htm E27.DOC
E28.htm E28.DOC E29.htm E29.DOC E30.htm E30.DOC